האם רווח שגרם יוזם עסקה שייך לו או לבעל המעות

שאלות: ראובן שלח את שמעון שיקנה עבורו שלוש חבילות טיטולים ב 90 ₪. שמעון הגיע לחנות וראה שיש מבצע של חמש חבילות ב 100 ₪, הוא הוסיף עשרה שקלים וקנה חמש חבילות. האם שתי החבילות הנוספות שייכות לו לבדו?

באחד מבתי הכנסת הועמד למכירה קרטון המכיל בקבוקי שמן להדלקת נרות חנוכה. אחד העוברים החליט לנצל את ההזדמנות שנקרתה לידו: הוא רשם ע"ג הקרטון מחיר גבוה מזה שהמוכר רשם ולאחר שנמכרו כמה בקבוקים וההפרש הגיע למחירו של בקבוק הוא נטל בקבוק אחד לעצמו מפני שהניח שהרווח שנגרם משינוי המחיר שייך לו. האם צודק?

א. כשהשליח ביצע עסקה ולא הוסיף כסף וקיבל מהמוכר מתנה:

במשנה בכתובות צח. כתוב: "אלמנה שהייתה כתובתה מאתים ומכרה ((שדה) שווה מנה במאתים או שווה מאתים במנה נתקבלה כתובתה...".

הגמ' (שם) הקשתה: "מאי שנא שווה מאתים במנה דאמרי לה את הפסדת, שווה מנה במאתים מימא אנא ארווחנא!", ותרצה: "אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה כאן שנה רבי הכל לבעל המעות."

וא"כ עולה מדברי הגמ' שאע"פ שהאלמנה היא זו שגרמה לרווח במכירת השדה הרווח שייך כולו לבעלי השדה.

בהמשך הגמ' מובאת סתירה בדעת ר' יוסי שפעם אחת פסק שהכל לבעל המעות, ופעם אחת פסק שבעל המעות והשליח חולקים, ותרצה הגמ' שבדבר שיש לו קצבה ((מחיר קבוע) חולקים, ובדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות, וכן נקטה הגמ' להלכה, וכן נפסק בחו"מ סי' קפג סעיף ו.

ונחלקו הראשונים בטעם ההלכה שבדבר שיש לו קצבה חולקים: 

רש"י כתב (שם ד"ה שיש לו קצבה) שבמקרה שהמחיר קבוע הרי בהכרח שהמוכר הוסיף על הכמות מפני שנתן מתנה, ומכיוון שיש ספק אם נתן את המתנה לשליח או לבעל המעות חולקים ביניהם.

לפי דברי רש"י אם המוכר יאמר בפירוש שנותן את כל התוספת לשליח ודאי יזכה בה השליח לבדו, וכן פסק הרמ"א (שם).

הרי"ף והרא"ש ((וכן מוכח מהתוס' שיובא לקמן) כתבו שהטעם שהשליח ובעל המעות חולקים הוא שרבנן תיקנו שמכיוון שבאה ההנאה לשליח מכוח מעותיו של בעל המעות ((שרק בגלל שהשליח קנה בחנות עם מעותיו של בעל המעות נתן המוכר לשליח תוספת בדבר הנקנה כמתנה) צריך לחלוק עם בעל המעות.

לדעתם אפילו אם המוכר יאמר בפירוש שנותן את התוספת עבור השליח בלבד צריך לחלוק עם בעל המעות. הש"ך (שם ס"ק יב) והסמ"ע (שם ס"ק יח) הביאו דעה זו.

הקצות (שם ס"ק ז) כתב שאם המוכר אמר בפירוש שנותן את כל התוספת מתנה לבעל המעות אזי לכו"ע זכה בעל המעות בכל התוספת.

[הט"ז הקשה על רש"י מדוע חולקים מכוח ספק למי המוכר נתן את המתנה? הרי בספקות ההכרעה היא שהמוציא מחברו עליו הראיה, ולכן השליח שמוחזק במעות צריך לזכות בהם!]

ב. כשארעה טעות לטובת הקונה, האם זוכה בעה"מ או השליח:

התוס' (שם ד"ה אמר) הביא שבתחילה סבר ר"ת שאם אחד שלח שליח לקבל מעותיו מן הגוי והגוי טעה ונתן יותר ממה שהיה חייב חולקים בעל החוב והשליח בסכום, מפני שהווי דבר שיש לו קצבה שבו פסקה הגמ' שבעל המעות והשליח חולקים ברווח מפני שהשליח קיבל את הכסף רק מפני שנשלח ע"י בעל החוב לקחת את חובו.

לאחר מכן חזר בו ר"ת וכתב שכל הרווח שייך לבעל המעות, ושונה דין זה מדין הגמ' מפני שהגוי ודאי לא התכוון לתת מתנה את התוספת אלא טעה והטעות נבעה רק מחמת שהיה חייב כסף לבעל המעות, ולכן אין לשליח שייכות לכסף, ובעל המעות זוכה בכל הכסף.

התוס' הוסיף שר"י חלק על ר"ת וכתב שכל הכסף שייך לשליח מפני שתוספת הכסף ניתנה בטעות ולכן גם לבעל החוב אין שייכות לכסף זה, ואין לומר שהכסף הגיע לשליח מכוח מעותיו של הבעל חוב, שהרי הטעות לא שייכת למעות ההלוואה, והוסיף ראיה לדבריו שהרי ודאי שאם השליח היה רוצה להחזיר לגוי את התוספת שנתן בטעות היה רשאי, וא"כ מוכח שאין לבע"ח שייכות לתוספת.

השו"ע פסק בסעיף ז כדעת ר"י, שכל הכסף שניתן בטעות ע"י הגוי שייך לשליח. 

ג. כשהשליח רימה לקוחות, האם הרווח שייך ללוקח או לבעה"מ:

ה"כסף הקודשים" (בסי' קפג) דן במקרה שמוכר יי"ש העמיד מוזג שימכור עבורו את היי"ש לגויים, והמוזג מהל את היי"ש במים ומכר את היי"ש המהול במחיר של יי"ש רגיל וע"י כן הרוויח כסף רב, האם הרווח שייך למוזג או לבעה"ב, וכתב שאם בתחילה המוזג נתן את היי"ש המזוג לגויים ואח"כ קיבל מהם כסף הרי שמיד כשהגויים שתו את היי"ש זכה בעל היי"ש בממון שמגיע לו עבור היי"ש ולכן כל הרווח שלו, אבל אם המוזג לקח תחילה מעות מהגויים והתחייב לתת עבור המעות יי"ש יתכן שהמוזג זכה במעות, והסיק שצ"ע בזה ולכן עשה פשרה.

ויש לדון אם המקרה שאחד שינה את מחיר השמן וע"י כך גרם רווח דומה למקרה של כסף הקדשים, שהרי יש מקום לדון מדוע לשליח שהוסיף מים ליי"ש מגיע חלק מהרווח:

אם הסיבה שהשליח שהוסיף מים ליי"ש מקבל חלק מהרווח היא שע"י חכמתו גרם לרווח, הרי שגם כאשר אחד שינה את מחיר השמן וע"י חכמתו גרם לתוספת רווח מגיע לו חלק מהרווח.

אולם אם הסיבה שהשליח שהוסיף מים מקבל חלק מהרווח היא שע"י המים שהוסיף ריבה את כמות היי"ש, ולכן יש לו חלק בתערובת ((שהרי ריבוי כמות היי"ש נגרמה ע"י המים שהוסיף וע"י היי"ש שגרם לביטול המים בתערובת), הרי שבמקרה שאחד רק שינה את המחיר של השמן ולא השביח כלל את גוף השמן לא נעשה שותף בדבר הנמכר, ולכן במקרה זה כל הרווח יהיה שייך לבעל השמן.

ולכאורה היה נראה להביא ראיה לנידון דידן מדברי השו"ע בסי' רכז בסעיף ל, שכתב שכאשר אחד שלח שליח לקנות או למכור עבורו חפץ והשליח אונה את הקונה בפחות משתות זכה המשלח ברווח ולא השליח, ואין השליח יכול לטעון שחכמתו גרמה את הרווח!

ויש לדחות שודאי כאשר השליח עושה את רצון משלחו וקונה או מוכר עבורו חפץ כוונתו היא שהרווחים מהעסקה  יהיו שייכים למשלח, ובכך עסק השו"ע בסי' רכז. אולם בנידון דידן שהמשנה ירד על דעת שהרווחים יהיה שייכים לו יתכן שזכה ברווחים.

והנה הש"ך (סי' קפג ס"ק טו) ציין שבמרדכי ובתשובות מיימוניות נאמר ש"מי ששולח סחורה לחבירו ממקום אחר והיו מחוייבים במכס והשליח בערמותו ובחכמתו הבריח מהמכס אין זה מבריח ארי...כיון דהפסד המכס היה ברור וצריך לשלם להשליח שכר ההנאה שההנהו", ומבואר שאף כשהשליח לא הוסיף מאומה לסחורה אלא גרם בחכמתו להבריח את המכס חייב בעל הסחורה לשלם את שכר ההנאה, וא"כ אף אם נאמר שבנידון דידן הרווח כולו אינו שייך למי ששינה את מחירי השמן אלא שייך לבעל הסחורה, הרי שלפחות צריך בעל הסחורה לשלם למי ששינה את המחיר עבור ההנאה שהינהו.

ד. השליח הוסיף כסף וביצע עסקה אחרת ממה שהתבקש ע"י המשלח וע"י כך הרוויח יותר:

היו מהאחרונים שטענו שדווקא כשהשליח עשה את שליחות בעה"ב וקיבל מתנה עבור העסקה פסקה הגמ' בכתובות שהשליח ובעה"ב יחלקו מפני שיש ספק למי ניתנה המתנה (רש"י) או מפני שללא כספו של המשלח לא היה השליח מקבל את המתנה (תוס').

אולם במקרה שהשליח הוסיף מעות ושינה את העסקה, ומכוח העסקה החדשה הגיע רווח חדש שלא היה מגיע אם היה מקיים את העסקה כפי שרצה בעל המעות, הרי שהשליח ששינה נחשב לבדו לבעל המעות לגבי הרווח הנוסף מפני שהרווח הנוסף נגרם כתוצאה מכספו של השליח בלבד, ולכן הרווח שייך לו לבדו.

אולם יותר נראה לומר שאף במקרה שהשליח הוסיף מעות ושינה את העסקה וגרם לרווח נוסף שלא היה קיים אם היה מקיים את העסקה כפי שרצה בעל המעות הדין הוא שהשליח והמשלח חולקים ברווח, מפני שהשליח לא היה יכול ליזום את העסקה בלי מעותיו של המשלח ורק בגלל שממונו של המשלח היה בידו היה יכול להוסיף את כספו לכסף של המשלח ולהרחיב את העסקה, וא"כ השליח והמשלח הם בעלי הממון והרווח שייך לשניהם.

אלא שעדיין יש לדון אם הרווח מתחלק לפי אחוזי ההשקעה או בשווה בין שניהם שהרי בכתובות דף צג: אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה שלוש מאות והתעסקו בממון ופיחתו או הותירו חולקים בשווה, ונפסק בחו"מ בסי' קעו סעיף ה.

אולם הנתיבות (שם ס"ק ח) האריך בביאור הסוגיה וחידש שאם השותפים השתתפו ע"מ לחלוק ולא ע"מ להרוויח חולקים לפי אחוזי ההשקעה בעסקה.

ה. העולה מהנ"ל:

במקרה ששליח קנה דבר שמחירו קצוב וקיבל מתנה מהמוכר חולקים השליח ובעל המעות, ואם המוכר אמר במפורש שנותן את המתנה לשליח נח' הפוסקים אם הכל לשליח או חולקים.

אם המוכר אמר שנותן מתנה לבעל המעות לכו"ע זכה בעל המעות בכל הכסף, ולכן כשחנות פרסמה מבצע אע"פ שהשליח בחר לקנות בחנות זו זכה בעל המעות במוצר שניתן במבצע.

במקרה שהשליח הוסיף כסף וגרם לרווח נוסף מהעסקה ((שלא היה מגיע בעסקה שרצה בעל המעות לבצע) חולקים השולח והשליח ברווח הנוסף לפי אחוזי ההשקעה.

אם אחד העלה את המחיר שהיה רשום ע"ג הסחורה וגרם לרווח שבעל הסחורה לא היה מקבל: יש לדון אם דומה לספקו של כסף הקודשים, וכפי שעשה פשרה במקרה שדן בו לכאורה צריך לעשות פשרה גם במקרה זה, או ששונה מדינו של כסף הקודשים וכל הרווח שייך לבעל החפץ הנמכר ((אלא שצריך לשלם למי ששינה את המחיר עבור ההנאה שהינהו).